בכל רגע נתון, מצפים מיליוני אזרחים ברחבי המדינה לאספקת מים תמידית. בין אם המדובר הוא במים לצורך שטיפת כלים, רחצה או נטילת ידיים, רבים מאותם אנשים מקבלים את העובדה המובנת מאליה, שהמים מגיעים עד לביתם. כשהם עושים זאת, הם מתעלמים מפעילותו החשובה של מוביל המים הארצי, עורק המים הראשי של ישראל.
מזה שנים רבות, מאפשר המוביל הארצי למיליוני תושבים בכל רחבי הארץ ליהנות ממים צוננים, טריים ומרעננים. במדינה שבה כמות המשקעים השנתית קטנה משנה לשנה, פעולה זו אינה מובנית מאליה כלל.
תפקיד המוביל הארצי
המוביל הארצי (הידוע גם בתור "מפעל הירדן") הוא קו אספקת מים המשתרע על רוב שטחה של מדינת ישראל וכולל תחתיו את מרבית מפעלי המים הפזורים לאורכה. תפקידו העיקרי הוא לווסת את אספקת המים כך שיגיעו ממקורות המים העיקריים של ישראל, אשר רובם פזורים באזור הצפון, לכל מקום במדינה- אפילו למדבר הצחיח ביותר.
הצורך להוביל מים מצפון המדינה עד לדרומה עלה לדיון עוד בראשית ההתיישבות בארץ. ב-1939, ביקר בארץ ד'ר וולטר קליי לאודרמילק, מומחה ברמה עולמית לשימור קרקע, ופרסם ספר בו פירט תוכנית להעברת המים. באותה שנה, פנה ארתור רופין, ראש אגף ההתיישבות בסוכנות היהודית, אל מי שהיה מומחה בהנדסת מים דאז, שמחה בלאס, וביקש ממנו לתכנן את קו האספקה המדיני.
לאחר מספר שנים של תכנונים הוכן המסמך הרשמי בנושא, אולם רק לאחר הקמת המדינה התאפשר להתחיל בפיתוח הלכה למעשה. ב-1956 הועבר הפרויקט אל חברת מקורות, אשר חולשת עליו עד עצם היום הזה. בשנת 1964 הסתיימה הנחת התשתיות, והמוביל הארצי יצא לדרך.
תוואי המוביל הארצי
מאז הקמתו ועד היום, המוביל הארצי מתחיל סמוך לאגם כנרת. שם, נשאבים המים בשתי נקודות (תחנת צלמון ומנהרת עלבון) ועוברים במספר נקודות ציון עד שמגיעים אל "מאגר אשכול" שבבקעת בית נטפה ובהמשך לגבעת שומרון, רמת מנשה וראש העין. ממקום זה, באמצעות צינורות של מפעל ירקון-נגב, הם מולכים דרומה, תוך שהם משתלבים במפעלי המים האזוריים הפזורים לאורך הדרך.
כמובן שהקמת מסלול שכזה אינה דבר פשוט. המתכננים נאלצו להתמודד עם הרים ונחלים רבים, אשר הקשו רבות על הנחת התשתית, אולם באמצעות חפירת מנהרות בהרים וחציית הנהרות התאפשרה פעולה זו.
שינוי ייעודו של המוביל הארצי
חשוב לציין כי המוביל הארצי יועד על ידי מתכנניו להוביל מים לחקלאות, בעוד שמי השתייה תוכננו להיות מועברים באמצעות מערכות אחרות. בהתאם לכך, ועל מנת לחסוך בהוצאות ובזמן הקמה, המוביל כלל תעלות ומאגרי מים פתוחים, ללא מערכת לסינון או לטיהור המים.
לאחר שהקמתו של המוביל הועברה לחברת מקורות, הוחלט לשנות את ייעודו, כך שיספק מי שתייה אל הברזים. מכיוון שנקבעו תקנות מחמירות לטיב המים המתאימים לשתייה, החלה חברת מקורות להתקין מערכות שונות לחיטוי ולטיהור המים לאורך המוביל, וכן לבצע בו בדיקות לבקרת איכות. מאז, איכות המים רק הלכה והשתפרה.
איכות מי השתייה
נכון לשנת 2011, איכותם של מי השתייה שמועברים במוביל הארצי היא מהגבוהות בעולם. כתוצאה מכך, לא מפתיעה העובדה כי כיום המוביל הארצי מספק למעלה ממחצית מי השתייה בארץ (להבדיל משנותיו הראשונות, בו כ-80% מנפח המים הוקצו לחקלאות).
גם אם ניתן היה למצוא בעיות וזיהומים נקודתיים לאורך השנים, הרי שמרבית המומחים סבורים כי המים אשר עוברים במוביל הארצי ראויים לשתייה, ואף מעבר לכך. לטענתם, אין כל סכנה בריאותית בצריכתם של המים הללו לשתייה. אדרבא: איכותם לא נופלת מזו של מים מינרלים לשתייה, הנצרכים על ידי ישראלים רבים.