משק המים הישראלי הוא סבוך ומורכב, אפילו היום, כאשר המציאות היא כזו שבה 80% ממי השפכים מטוהרים לצרכי חקלאות וכ-40% ממי השתייה הם למעשה מים מותפלים, חסרים מים בהיקפים אדירים לאתרי טבע משמעותיים שהולכים ומתייבשים. אמנם קיימת החלטת ממשלה להקצאת מיליוני מ"ק מים שפירים לאתרי טבע ומקורות מים טבעיים, אך בפועל היישום לוקה בחסר ומועברות רק כמויות קטנות.
מעיינות ונחלים שמתייבשים לאורך שנים
בישראל מעיינות ונחלים קטנים רבים שמהווים גם שכיות חמדה טבעיות בחיק הטבע, וגם מקורות מים חשובים למערכות אקולוגיות מקומיות. מבדיקות של החברה להגנת הטבע ושל רשות המים עולה כי לפחות 60 אתרים מתוך כ-91 מעיינות מתייבשים ומפיקים פחות מים לאורך השנים. ניתן לציין את נחל בצת בצפון, שזכה להד תקשורתי רב ולמאבק תושבים ופעילים באזורו, שמורת עין אפק, מעיינות בעמק המעיינות (עמק בית שאן) ואחרים. להרחבה ראו: שליש ממעינות הרי יהודה יבשו
החלטות ממשלה שאינן מיושמות במלואן
כבר בשנת 2000 החליטה ממשלת ישראל על הגדלת הקצאת מים לאתרי הטבע המתייבשים בישראל. מדובר על תכנית שמגדילה את הזרמות המים בעשרות מיליוני מטרים מעוקבים לשנה, אך בפועל רשות המים לא קידמה משמעותית את התכנית הזו והיא אינה מגדילה את הקצאות המים לאתרים השונים.
על פניו ישנו פתח של תקווה לאותם אתרי טבע מתייבשים בישראל, בכך שרשות הטבע והגנים ציינה בסתיו 2011 כי רשות המים הבטיחה לחדש את זרימת המים הטבעית באתרים רבים שכיום נשאבים מהם המים.
עם זאת, פרסומים רשמיים של רשות המים לגבי הקצאות מים בשנת 2012 לא מראים בשורה מהותית לאתרי הטבע המתייבשים בישראל. הרשות תקצה רק 10 מיליון מ"ק מים שפירים (לשתייה) ועוד 12 מיליון מ"ק של מי קולחין (מי שפכים מטוהרים) לאותם אתרי טבע ומעיינות. לצורך העניין, החלטת הממשלה הבסיסית היא כי יש להקצות לפחות 50 מיליון מ"ק מים בכל שנה לאתרים המתייבשים, כך שהתכנית הקיימת ל-2012 של רשות המים מציעה רק חמישית מכך. במעיינות ומקורות מים רבים רשות המים קדחה בקידוחים סמוכים לנביעה המקורית כדי להזרים מים טבעיים לנחל או למעיין, אך במקרים מסוימים המים בקידוחים אלו אזלו כבר.
מה ניתן לעשות להצלת האתרים המתייבשים?
מעבר לנתונים שהוצגו על הקצאות המים בועל ולמרות החלטות ממשלה מראשית שנות האלפיים, חשוב לציין כי רשות המים בפרסומיה לגבי 2012 מקצה 410 מיליון מ"ק של מים שפירים לצרכי חקלאות. זוהי כמות גדולה מאוד כמובן, מרבית צרכי ההשקיה של חקלאי ישראל מושגים באמצעות שימוש במי קולחים מטוהרים.
על מנת להציל את אתרי הטבע המתייבשים בישראל יש כמובן ליישם את החלטות הממשלה ולא רק חמישית מהן. בנוסף, החברה להגנת הטבע העלתה כמה הצעות אופרטיביות לייעול התהליך כולו.
על פי החברה להגנת הטבע וגורמים נוספים המעורים בפרטי העניין, צריך לבצע תהליך התייעלות כולל בשימוש במים שפירים במשק המים הישראלי, כך שיהיה אפשרי להזרים לאתרי הטבע ולמעיינות הרבה יותר מים. חלק מתהליך התייעלות זה כולל את הגדלת השימוש במים מטוהרים לחקלאות והפחתה משמעותית של שימוש במים שפירים, כבר כיום מטהרים בישראל 80% ממי השפכים והביוב אך אפשר להגדיל זאת ולשלוח את כל המים לחקלאות – מה גם שיש אתרי טיהור (כמו השפד"ן) שמזרימים מים מטוהרים לים מחוסר ביקוש!
רמת טיהור המים היום מאוד גבוהה ומאפשרת כמעט כל שימוש במים. כמו כן, יש להגדיל את היקפי התפלת המים למי שתייה ובכך לפנות מים טבעיים לזרימה חופשית ממקורותיהם לא שאיבה. יצוין כי רשות המים טוענת כי בחלק מהאתרים יש מגמה של הפסקת השאיבה והזרמה טבעית באתרים וכן כי היא הגדילה את היקפי הקצאות המים לצורך אתרי הטבע המתייבשים בישראל.