אנשים רבים מעדיפים את הבריכה על פני הים כמקום בילוי. הבריכה היא מקום מסודר יותר, הרבה יותר ידידותי לשחיינים שבינינו ומעבר לכך- מרבית הבריכות הציבוריות טורחות להוסיף למי השחייה כלור שמבטיח שהמים לא יהיו מזוהמים בחיידקים, פטריות ועוד רעות חולות.
הכלור הוא כידוע חומר רעיל ואסור לשתייה. הכלור הוא מרכיב עיקרי בחומרי ניקוי מסוג אקונומיקה וכל מי שהשתמש בהם אי פעם יודע לספר כי הם גורמים לצריבה בעיניים, במערכת הנשימה ולגירוי בעור. הכלור הוא חומר רעיל ואסור לשתייה כיוון שהוא עשוי לגרום למוות.
מחקר שפורסם בעיתון Environmental Health Perspective על ידי קבוצת חוקרים מספרד הצליח למצוא קשר בין חשיפה לכלור שבבריכות השחייה לבין שינויים שחלו ב-DNA (החומר הגנטי) של השחיינים. שינויים אלה עשויים להיות הצעד הראשון בדרך לתהליך שבסופו של דבר יתפתח גידול ממאיר (סרטן).
ממצאי המחקר
המחקר, שנערך על ידי קבוצת חוקרים מהמכון לאפידמיולוגיה סביבתית בברצלונה, מצא כי שחייה בבריכה עם מים המכילים כלור יכולה להעלות את הסיכון לחלות בסרטן.
החוקרים החליטו לחקור את הנושא לאחר שקראו מחקרים קודמים שהראו כי התערובת שנוצרת מהכלור שבבריכה, יחד עם הזיעה שעל העור, גורמת ליצירה של כימיקלים מסוכנים שיכולים לגרום לאסתמה ולסרטן בשלפוחית השתן.
כאשר בדקו החוקרים דגימות ממי בריכה המכילים כלור, הם גילו למעלה מ-100 חומרים כימיים שונים שרבים מהם הם חומרים רעילים.
בסדרת מחקרים אחרת בדקו החוקרים מה קורה כאשר נותנים ל-540 מבוגרים בריאים לשחות במשך ארבעים דקות, בבריכה המכילה ריכוזי כלור הנהוגים בשימוש בבריכות ציבוריות.
מהשחיינים נלקחו מדדים שמקורם בשתן, דם ונשימה הן לפני שהם התחילו לשחות והן אחרי. מטרת המדדים הייתה לגלות "מרקרים" (סמנים) מסוגים שונים שיכולים להעיד על התרחשות של תהליכים פתולוגיים או חולניים בגוף בעקבות החשיפה לכלור שבבריכה.
לאחר בדיקת הממצאים גילו החוקרים כי קיימת עלייה בסמן מסוים המעיד על עלייה בחדירות חומרים אל תוך רקמת הריאה. החוקרים סוברים כי עובדה זו מסבירה את העלייה בשכיחות התקפי אסתמה בשחיינים שהוכחה במחקרים קודמים.
ממצא נוסף אותו ראו החוקרים הוא שלאחר השחייה קיימת עלייה בסמנים שמאפיינים נזק ל-DNA (החומר הגנטי שנמצא בכל אחד מתאי גופנו ואחראי לתפקוד תקין של התאים והגוף כולו).
נזק ל-DNA הוא לרוב השלב הראשון וההתחלתי בשורה של תהליכים שמובילים בסופו של דבר ליציאה של התא מבקרה וחלוקה בלתי נשלטת עד ליצירה של גידול.
עלייה זו בסמנים של נזק ל-DNA היא זו שמחשידה את החוקרים לחשוב שלמי שנחשפים לכלור בבריכה, יש סיכוי גבוה יותר לפתח סרטן בעתיד.
כמו כן, החוקרים גילו כי ארבעה מתוצרי העיבוד הרעילים של הכלור מופיעים לאחר שחייה בריכוז גבוה פי 7 מריכוזם לפני השחייה.
תוצרי עיבוד כימיים אלו יכולים להיכנס לגופנו דרך העור וגם דרך מערכת הנשימה- אנו שואפים את האדים שלהם כאשר אנו עולים אל פני המים בכדי לשאוף אוויר.
יתרה מכך- בזמן שחייה אנו נושמים נשימות עמוקות ומהירות יותר, דבר שמגביר את כניסת החומרים הרעילים לתוך גופנו.
האם יש מקום לדאגה?
החוקרים מקפידים לציין כי מדובר במחקר קטן וכי אין להסיק ממנו כי שחייה בבריכה עם מי כלור עשויה לגרום באופן ישיר לסרטן. חלק מהחומרים הנוצרים מהכלור הוכחו כמסוגלים לעורר שינויים בחומר הגנטי שלנו, אולם דרושים מחקרים נוספים בנושא לפני שניתן יהיה לצאת בהכרזה גורפת ולהמליץ על תקנות חדשים בנוגע להוספת כלור למי הבריכה.
ראו גם: