הנושא של מיחזור מים אפורים עולה פעמים רבות לשיח הציבורי בשנים האחרונות, תמיד בדיונים לגבי נושאי איכות סביבה וחיסכון משאבים בניהול משק המים. המים האפורים הם מים משומשים ממערכת הצנרת הביתית (לרוב מדובר על מערכות ביתיות אך יתכנו מערכות מיחזור תעשייתיות) שאינה שירותים. הכוונה בעיקר למי המקלחות, מכונות הכביסה והכיורים הכלליים שבחדרי המקלחת או השירותים.
פעילי איכות סביבה וארגונים ירוקים למיניהם מצדדים כל העת במיחזור מים אפורים אלו. ואכן, על פניו נראה שמדובר על דרך יעילה לחיסכון במים – הן מבחינה כלכלית והן מבחינת שמירה על מים שפירים, אולם כל הנושא מורכב מאוד וכולל בעיות טכניות, בריאותיות ורגולטוריות רבות.
אין בכול כדי לפסול רעיון זה על הסף, או את המהות שאותה הוא מנסה לקדם. אכן ראוי לחסוך מים במדינה כמו ישראל, אך יש לתת את הדעת על כל ההשלכות וההיבטים לגבי נושא חשוב זה. בייחוד לאור הצעות חקיקה שעולות בכנסת וברשויות לגבי מיחזור מים אפורים.
חשוב לציין כי מדינת ישראל היא בפועל המובילה העולמית במיחזור מים, כאשר מעל 70% מהמים ממוחזרים למי קולחין לצרכי חקלאות. כך שבפועל מתבצע כבר מיחזור מים אפורים ברמה לאומית, אך לא ברמה של כל בית ובאמצעות כך השגת חיסכון כלכלי למשק בית.
בעיות של תקינה ורגולציה
נכון למחצית שנת 2011, הנושא של מיחזור מים אפורים אינו מוסדר כלל, לא לטובת המצדדים בתחום ולא לטובת טענות הנגד בנושא. באופן רשמי, התקינה בארץ אוסרת על מיחזור מים ביתי של מים אפורים וכן על מיחזור שכזה משימושים תעשייתיים. הדרך היחידה המותרת בחוק למחזר מים בישראל היא למעשה מיחזור של כלל המים ממערכת צינורות, שמגיעים למאגרי טיהור אזוריים המטהרים את המים לרמה שניתן להשקות בהם גידולים חקלאיים.
הניסיון הרציני ביותר למסד בחוק את הנושא של מיחזור מים אפורים נעשה ביולי 2010, כאשר הממשלה אישרה עקרונית הצעת חוק פרטית של השדולה החברתית-סביבתית וח"כים נוספים. תקנה זו תחייב למחזר מים אפורים, בתחילה את הצרכנים התעשייתיים, ובהמשך את הצרכניים הביתיים לכל בית חדש שייבנה.
כאמור, שנה אחרי אישור הממשלה להצעה, החוק עדיין לא אושר ולא התקדם משום שגורמים רבים מתנגדים לו. זהו טיעון נגד משמעותי, שכן בפועל מיחזור מים אפורים אינו חוקי באופן רשמי ולכן גם אינו מפוקח לגבי התקנות שבכל מקרה מתבצעות.
טענות לסכנה בריאותית
באופן כללי, משרד הבריאות הביע הסתייגויות מהחוק להסדרת מיחזור המים האפורים ומהרעיון הכללי. המשרד אמנם לא התנגד עקרונית, אלא הביע חששות לפגיעה בבריאות הציבור. טיעוני הנגד של משרד הבריאות וגורמים אחרים בישראל הינם שאלו מים העשויים להכיל פתוגנים רבים. לטעמם, יהיה זה בלתי אפשרי לפקח או לאכוף את איכות המיחזור והמים שבהם משתמשים. מסיבה זו, ישנה סכנה להרעלה דרך השקיה, שתייה וכדומה.
טענה לפגיעה במים לחקלאות
משרד החקלאות, החקלאים וגורמים מקצועיים אחרים טוענים כנגד מיחזור מים אפורים משום שמדובר בהגדלה משמעותית בהיקפי המיחזור הביתי והתעשייתי. עקב כך, המים לא יגיעו למתקני טיהור השפכים. כמויות המים המושבים (מי קולחין), המשמשים את חקלאי ישראל להשקיה בתעריפים מיוחדים, יצטמצמו באופן משמעותי.
בעיות של איכות סביבה במיחזור המים האפורים
למרות שהנושא של מיחזור מים אפורים הוא בעיקרון סביבתי באופן מובהק ומוחלט, יש גם טענות נגד לגבי פגיעה באיכות הסביבה עקב מיחזור שכזה. גורמים מסוימים טוענים כי היקפים גדולים של מיחזור מים אפורים באופן ביתי או תעשייתי, בעיקר לצורכי השקיה, יביא להרעלת קרקעות בחומרים כימיים ופתוגניים. חומרים אלו למעשה לא ינוקו או יחוסלו לחלוטין מהמים הממוחזרים.