למים יש משמעות רבה לקיום הפיזי שלנו. כ-70% מגופנו עשוי מים, אנחנו זקוקים למים על מנת להתקיים ומשתמשים בהם גם לניקוי הגוף. מדינות רבות מציינות את יום המים הבינלאומי ומייחסות לו חשיבות רבה, כמו גם למים. בהיותם מקור החיים, קיבלו המים משמעות עצומה בתרבויות דתות רבות, וקיימים פולחנים וטקסים רבים הקשורים למים.
כמעט בכל הדתות, מיוחסת למים יכולת לטהר את הגוף ואת הנפש (בניגוד לתכונה המובנת מאליו של המים כמנקים ברמה הפיזית). בכל תרבות ודת, מושגת מטרת הטיהור, הברכה וההתעלות הנפשית באופן שונה מעט, אך כל הטקסים כוללים שימוש באופן מסויים במים. בחלק מהתרבויות והמסורות, מיוחסים למים כוחות מרפאים (מעין הנעורים, מי מרפא וכד'.)
יהדות
ביהדות, למים יש חשיבות רבה ושימושים בטקסים רבים. ברמה היומיומית, מחוייבים היהודים ליטול ידיים בקומם בבוקר ולפני כל ארוחה. בתקופת ימי הביניים, בימי המגיפה השחורה, נוצרו האשמות שווא שהיהודים הם אלה שגרמו למגפה, ורק מעט יהודים נפגעים ממנה. למעשה, הסיבה לכך היתה הקפדתם של היהודים על נטילת ידיים.
טקסים נוספים הקשורים במים הם חובת הטהרה של נשים- לאחר מחזור מחוייבות הנשים לרחוץ את גופן במקווה או בים, כדי להסיר מהן את טומאת הדם (גברים אינם מחוייבים ברחצה במקווה, אך רבים מהיהודים הדתיים הולכים למקווה כדי לחוש את תחושת הטהרה והניקיון הפנימי שמעניקים מי המקווה). ללא רחצה זו האישה נחשבת לטמאה ואסורה במגע. גם ביום הכיפורים, מושלכים החטאים למים בטקס ה"תשליך".
נצרות
בנצרות מתקשרים המים הן ללידתו של ישו (לאחר הלידה, הוטבל ישו במי הירדן על ידי יוחנן המטביל), הן למותו והן לאלמנטים שונים בחייו (למשל- שימושו במים כדי לרפא חולים, הליכה על מי הכנרת). הנוצרים מקיימים טקס של הטבלה במים כדי לציין את הצטרפותו של תינוק או מתנצר לעדה הנוצרית. כמה ימים לאחר הלידה, נטבל התינוק במים בתוך אגן מיוחד המוצב בכנסיות. לעיתים, נערך טקס טבילה חוזר בגיל ההתבגרות (כאשר הנער מקבל עליו את הנצרות באופן מודע).
איסלם
מוסלמים עורכים תפילות חמש פעמים בכל יום. כל תפילה כזו מלווה בטקס של רחצה במים- לפני התפילה אדם מוסלמי שוטף חלקים בגופו לצורך הכנה וטיהור לקראת התפילה.
הינדים
ההינדים מייחסים קדושה למים של נהר הגנגס (בו מתגוררת האלה גנגה). האלה במי הנהר מטהרת את החטאים של האדם ומכינה אותו לגלגול הבא. על כן נוהגים ההינדים להשליך את אפר המתים למי הגנגס.
סיקים
כדי להכנס לקהילה הסיקית, מערבבים הכוהנים מים עם סוכר ומתיזים אותם, תוך אמירת תפילות, על ראש החברים החדשים בקהילה. בנוסף, כאשר מגיעים מאמינים סיקים למקדש, הם רוחצים את גופם בבריכה גדולה שנמצאת בחצר. במקדש הזהב הגדול נערך מידי יום טקס של שטיפת רצפת המקדש במים מן הבריכה המקודשת, והמאמינים משתתפים בשפיכת המים בדליים וגריפתם חזרה לבריכה, נרטבים לחלוטין וחשים תחושת קדושה והתרוממות רוח.
תרבויות פאגניות באיי באלי
לכבוד האלים של האי האינדונזי, מדביקים המאמינים אורז בין העיניים ושוטפים אותו במים שנחשבים למטהרים.
שינטו ביפן
כאשר מאמינים מגיעים למקדשים, עליהם להיטהר כדי למנוע מטומאה לפגוע בקדושתם של האלים. בכניסה לכל מקדש מוצבת בריכה קטנה, בה שוטפים המאמינים את ידיהם (לטיהור חיצוני) ושותים מעט מים (כדי לטהר את הנפש מבפנים).
סינים (פאנג-שוואי)
בפנג-שוואי מסמנים המים שפע, משום שהם מקיימים את הצמחייה ואת בעלי החיים (כאשר יש הרבה יבול והרבה בעלי חיים, יש מה לאכול ולכן יש שפע). סינים רבים מקפידים שיהיו הרבה מים נקיים וזורמים בביתם או בסביבתם הקרובה, כסגולה לשפע.