הפלואוריד – מינרל אשר נמצא באופן טבעי במאגרי המים בעולם, בריכוזים משתנים. תהליך הוספת המינרל באופן מלאכותי למי השתייה, נקרא הפלרה. מזה מספר עשורים, מי השתייה במדינת ישראל מופלרים על פי החלטת משרד הבריאות.
הסיבה להוספת הפלואוריד נובעת מהטענה שבמינון מיטבי, מסייע המינרל בהגנת השיניים מפני מחלת העששת. הפלואוריד המוכנס למי השתייה בישראל אינו פלואוריד "טהור" כי אם חומצה הקסא-פלואורוסיליצית, אשר הופכת לפלואוריד במגע עם המים.
הפלואוריד – יון של היסוד פלואור, ממשפחת ההלוגנים: קבוצת יסודות הנחשבת רעילה. בגלל תכונותיו הפיסיקליות, נחשב הפלואוריד לאחד החומרים הפעילים בטבע , תכונה המאפשרת לו להתחבר עם חומרים אחרים וליצור ריאקציות שונות. רק לשם המחשה, בתרכובות שונות של הפלואוריד עם חומרים אחרים משמש המינרל, בין השאר, בתעשיות שונות בהן: יצור אלומיניום, הדברה, קירור מזגנים, חריתה על זכוכית ואף בתעשייה הרדיואקטיבית נמצא שימוש לתרכובת המכילה פלואוריד.
הוספת הפלואוריד למים החלה לפני עשרות שנים בשל הטענה שפלואוריד תורם לעמידות של אמייל השן ובכך מגן מפני עששת. תצפיות שנערכו באזורים שונים ברחבי העולם הראו כי באזורים בהם קיים ריכוז טבעי גבוה יחסית של הפלואוריד במים, רמת העששת בקרב תושבי המקום הייתה נמוכה – זאת ביחס לאזורים בהם ריכוז המינרל הטבעי במים דל יחסית.
חשוב לציין שני נתונים הנוגעים להפלרה בשנות החמישים: ראשית, תצפיות רבות שהצביעו על תחלואת עששת נמוכה באוכלוסיות שונות הראו גם פלואורוס בקרב התושבים (כתמים המופיעים על השיניים בעקבות צריכה ממושכת לפלואוריד).
שנית, הוספת הפלואוריד למי שתייה החלה לאחר קיום מחקרים ראשוניים ולא מעמיקים אשר הוכיחו את הצטברות הפלואוריד בשיניים ושיפור עמידות האמייל. ההנחה הייתה שהמינרל לא מצטבר ברקמות של גוף האדם, אך הנחה זו הופרכה למרבה הצער כאשר התברר שהפלואוריד מצטבר גם ברקמות גוף שונות (בלוטת האצטרובל) ובעצמות.
שינוי בגישה כלפי הפלרה
בעקבות מודעות גוברת בעולם וביצוע מחקרים מעמיקים, החלה להתעורר התנגדות להפלרה בקרב חוקרים ואנשי אקדמיה. מחקרים שהתבצעו ברחבי העולם מצביעים על חוסר יעילות של הפלואוריד בהגנה נגד עששת ובגרימת נזקים רבים לגוף האדם ולסביבה במינונים גבוהים בצריכה ממושכת.
המינון המקסימאלי המותר של הוספת פלואוריד למים משתנה בין המדינות לדוגמא: בישראל נקבע כי הוא 1.7, בארה"ב 4. הבדלים אלו תורמים להבדלים בין תוצאות מחקרים דומים ומנציחים את חילוקי הדעות המדעיים.
צריכת פלואוריד בשתיית מים מופלרים – יתרונות וחסרונות
טענות בעד
- צריכת פלואוריד במינון מיטבי עוזרת במניעת עששת.
- הפלרת מי שתייה מהווה פתרון זול ומקיף לבעיית העששת.
- ההפלרה מקטינה פערי בריאות באוכלוסיה.
טענות נגד
- צריכה ממושכת של הפלואוריד גורמת להצטברות של המינרל ברקמות הגוף השונות אשר מובילה למחלות שונות: פלואורוזיס, פלואורוזיס של העצם וריבוי מקרים של שבירת עצמות.
- פלואוריד משפיע על ספיגת היוד בבלוטת התריס ופוגע בתפקודה.
- פגיעה ברמת המשכל של ילדים – מחקרים מצאו כי בקרב ילדים אשר צורכים מי שתייה מופלרים חלה פגיעה ברמת ההשכלה.
מספר נקודות למחשבה
חילוקי הדעות בין המצדדים והמתנגדים להפלרה מגובים במחקרים מקצועיים, היעדרם והנחות אולם, העובדות המוצקות הן שמחקרים ממשיכים להיערך כדי ללמוד יותר על השפעת הפלואוריד על גופינו. מדינות רבות הפסיקו להוסיף את המינרל למי השתייה. בין המדינות הבודדות שעדיין מוסיפות פלואוריד למי השתייה: ישראל, אירלנד ומספר מדינות בארצות הברית.
אנחנו צורכים פלואוריד גם בתוצרת חקלאית המושקית במים מופלרים ומזון המיוצר בסביבה של מים מופלרים. הטענה של הארגונים הירוקים ואנשי רפואה היא שלמעשה אין לנו שליטה על כמויות הפלואוריד שאנחנו מכניסים לגופינו.
הפלואוריד המוסף למי השתייה הוא למעשה חומצה פלואורו-סיליצית שמקורה בפסולת רעילה של תעשיית הדשנים. פסולת זו מכילה חומרים רעילים ומסרטנים דוגמת: עופרת, כספית וארסן.
למרות שהמדינה ממשיכה להוסיף פלואוריד למים, משרד הבריאות הוציא אזהרה עבור תינוקות וילדים כנגד בליעה של משחות שיניים המכילות פלואוריד.
שרת הבריאות יעל גרמן הורתה על סיום חובת ההפלרה במדינה בשנת 2014.