כל אדם אשר בקיא בנושא המים, ולו במידה הקטנה ביותר, יוכל להעיד על חשיבותם של מי התהום. בישראל, מי התהום מהווים את המקור העיקרי למים טבעיים, ומהווים כשני שליש מכמות המים במדינה. כנובע משמם, מי תהום נמצאים מתחת לבטן האדמה. הכוונה היא למי גשמים או משקעים שונים אשר יורדים אל הקרקע ומחלחלים לתוכה עד שהם מגיעים לשכבה בלתי חדירה ("אקוויקלוד"). חוסר היכולת להמשיך לחדור מביאה להצטברות מי התהום על פני השכבה, כאשר מפלסם נקבע בהתאם לכמות המים.
כיצד ניתן לזהות את מי התהום? ובכן, נהוג לומר ש"אין מעיין בלי מי תהום מתחתיו". במילים אחרות, אם נתקלתם במעיין במהלך טיוליכם ברחבי הארץ, הרי שמתחתיו יש לא מעט מי תהום.
חשיבותם של מי תהום
מי התהום חיוניים לקיום האנושי במידה רבה. הם מהווים כחמישית מכמות המים המתוקים בעולם. זוהי כמות זעירה ביחס למאגרי המים המלוחים, אולם אין לזלזל בחשיבותה. מי התהום מהווים את המקור העיקרי לשתייה, כאשר נהוג להשתמש בהם לעיתים גם להשקיית גינות. השימוש בהם נעשה באמצעות קדיחת בארות במקומות אשר ידוע כי כוללים מי תהום, ולאחר בדיקה שאינם מכילים רעלים או חיידקים כלשהם.
השפעת הבצורת – מי התהום מתדלדלים
הבצורת אשר פוקדת אזורים נרחבים בעולם, ובכלל זה ישראל, מביאים להפחתת כמויות מי התהום. מפלסי מי התהום, בהתאם למפלס הכנרת, יורדים באופן משמעותי עם השנים, מה שהופך את הצורך לחסוך במים לחיוני, כמו גם השימוש במתקנים שונים לייעול צריכת המים או לשימוש חוזר בהם.
גם שאיבה מוגברת של מי תהום מסכנת את המאגרים השונים. זו עלולה לגרום להמלחת מי התהום, עד שאינם יוכלו לשמש לשתייה כלל, ומים מליחים, תודה לאל, כבר יש לנו בשפע.
מלבד זאת, הרי שמי התהום נפגעים עקב זיהומים אחרים. גורמים בענף החקלאות, שפכים עירוניים ותחנות דלק פולטים בשוגג חומרים רעילים למי התהום, כמו גם תהליכים טבעיים של התפוררות מינרליים ושחרורם לתוך מי התהום.
מצב מי התהום בישראל
גם אם בישראל השימוש במי תהום נפוץ מאד, היא לא מתברכת בהם. רמת הקידוח במאגרי מי התהום השונים נמוכה באופן יחסי, ובמקומות שונים עומק הקידוח הוא כמה מאות מטרים. בישראל ניתן למצוא כיום שלושה מאגרים טבעיים מרכזיים של מי תהום. "אקוויפר החרמון" נמצא בסלעי הגיר שבונים את ההר המושלג, "אקוויפר ההר" הממוקם סמוך לבקעת הירדן ו"אקוויפר החוף" אשר חולש על איזור נרחב במישור החוף, מבנימינה שבצפון ועד לקיבוץ ניר עם שבדרום. זאת בנוסף למספר מאגרים קטנים יותר הפזורים בכל רחבי הארץ.
חשוב לזכור כי חדירה של מי תהום יכולה להתרחש רק באזורים שאינם מאוכלסים יתר על המידה. כיסוי הרחובות בבטון ובאספלט, למשל, לא מאפשר למי התהום לחלחל אל מתחת לאדמה. תחת זאת, הם נשטפים ברחובות, עד שמגיעים אל תעלות הביוב- ומשם, לים.